<h1>הפרדס לרש"י סדר פרשיות</h1>
<h2>דף טז:</h2>
וששאלתם, חזן הכנסת שהוא שליח ציבור שמרננים עליו בדברים רעים, מהו להוציאו ולהכניס אחר תחתיו. דבר זה צריך שאילה, בוודאי הכניסו אחר תחתיו, מי שמרצה בין ישראל לאביהם שבשמים הלא צריך להיות צדיק וישר ונקי בגופו מכל דופי. ואם אינו כן [כבר] אמר[ו] חכמים היתה לי נחלתי כארי[ה] ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה. אמר מר זוטרא בר טוביה משמיה דרב זה המוריד לפני התיבה שליח צבור שאינו הגון. [וסתמא אפילו בחול בלא תענית אסור] וכל שכן [בראש השנה ו]ביום הכיפורים וביום תענית שצריך [להרבות בתחנונים ורחמים, שצריך] שיהא שליח ציבור (במה) [כמו] ששנינו ר' יהודה אומר מיטפל ואין לו [ויש לו] יגיעה בשדה וביתו ריקם, ואמר רב חסדא ביתו ריקם מעבירה, זקן ופרקו נאה שפל ברך ומרצה לעם. מאי (פרנוקא) [פרקו נאה], אמר אביי שלא יצא עליו שם רע בילדותו. [השתא כל כך אנו צריכין אפילו מילדותו אם מרננים אחריו] עכשיו לא כל שכן שמסלקין אותו. אבל שליח ציבור סומא כשר הוא ואין מסלקין אותו בזמן שמעשיו מתוקנים וטובים.
<h2>דף יז:</h2>
יש מקומות שאין נוהגין ליפול על פניהם משנכנס ניסן, לפי ששנינו מגילת [תענית] מריש ירחא [דניסן] וכו' ולא היא דבטלה מג[י]לת תענית כדאמרינן במסכת ראש השנה.
<h2>דף כח:</h2>
[הלל ביחיד אסור לברך עליו לפניו, ולאחריו] בימים שאין גומרין [בהן] את ההלל, שהרי [אף] בציבור אינו אלא מנהגא בעלמא, וציבור אית להו למיעבדן [זכר] למנהג אבותיהם, אבל יחידים אין (גומרין) זכר למנהג נוהג בהם, ואפי[לו] עשרה שפירשו מן הציבור הרי הן כיחידים, כגון אותם שמתפללים לעצמן אחורי [בית] הכנסת [מאחר] שלא היו באסיפת הכנסת, אין להם תורת מנהג לעשות זכר, שלא נאמר זכר אלא לכינופיא של אותה העיר כשהן באגודה שלהן, ואפי[לו] לקרותה בלא ברכה אינן צריכין. ודוקא בימים שאין גומרין בהן את ההלל. ומעשה בא לידו (שהלך) [שהלכו] להתפלל בב[ית] הכ[נסת] האבל בר[אש] ח[דש] ורצו המנויין לקרות את ההלל והורה הלכה למעשה, דלא צריך, דעשרה שפירשו מן הציבור הרי הן כיחידים.
ומאן דצלי ביחיד באילין עשרים וחד יומי שהיחיד גומר בהן את ההלל, חייב לברך ולגמור בהן את ההלל ולקרו[ת] את כולו, ולחתום אחריו. וכן מנהג במתיבתא. וזה שכתוב ב[ה]לכות קטיעות, לא יחיד [יחיד] ממש, אלא אפילו ציבור [נקראו] יחידים, טעות גדולה הוא, ואל תטעו בהלכות קטיעות, שלא (שמנו) [שמענו] לא בכתב ולא בעל פה שנקראו צבור יחיד. ואל תעשו כך, שאין מנהג אלא יחיד יחיד ממש.
